המלחמה הדיגטל-תודעתית הראשונה: WWC1
בתמונה: שכירי חרב צ׳צ׳נים
במלחמה הזאת לכל צד מאות אלפי ״חיילי״ מידע שמזרימים לנו מידע בזמן אמת. החיילים מצלמים מהשטח, אנחנו רואים בשידור חי את המפקד שתיכף ימות (מצדה סטייל) שולח לרוסים פאק אוף אחרון, אזרחים, רחפנים, בוטים, עורכי סרטים, מערכות תעמולה של מדינות כולם משתתפים במלחמת התעמולה הרשתית האינסופית. לכאורה במצב כזה היינו אמורים לדעת באמת מה המצב, אבל בתכל׳ס המצב הפוך לגמרי. פרדוקס המידע -מרוב מידע אין לנו מושג מה קורה: הרוסים כבר בקייב? הם ליד קייב? הם נבלמו 50 ק״מ מקייב? הפיצוצים בתחנת הרכבת זה פרו רוסים בתוך קייב או הצבא שבולם? (זה רק מידע שפגשתי ב-5 דקות האחרונות). כשאין לאדם מושג מה קורה, החרדה שלו מתעצמת בסדרי גודל. כשהחרדה גבוהה ללוחמה פסיכולוגית תפקיד דרמטי. את בית הספר ללוחמה פסיכולוגית בעידן הרשתי יצרו דאעש עם סרטוני עריפת הראשים המעוצבים שלהם ברמה הוליוודית, מה שאפשר להם לכבוש ערים שלמות ללא יריה אחת. פוטין מבין את הכוח של הכלי הזה, ומחזיר אותנו לימי ג׳נג׳ס חאן כשהוא מודיע שהוא שולח אלפי חיילים צ׳צ׳נים להיות כוח החלוץ שיכנס לקייב. תוך שניה הרשת מתמלאת בסרטונים של לוחמים צ׳צ׳נים ונאומי עליהום של הנשיא הקוקו שלהם, שהתעמולה הרוסית מזרימה. הצ׳צ׳נים נראים אחרת מתושבי קייב בעלי החזות האירופאית להבדיל מהלוחמים הרוסים הדומים להם. הפער התרבותי, הפער בנראות מעצים את הפחד מהזר. מהשונה. הצ׳צ׳נים נתפסים כסוג של דאעש (ולא במקרה כנראה הרבה דאעשיסטים הגיעו מצ׳צ׳ניה): אכזרים, ברברים, חסרי גבולות, אונסי נשים. מזכירים לנו שבמלחמה עם רוסיה הם נהגו לחתוך לחילים הרוסים שנהרגו את הז**. האזרחים בקייב יודעים את זה והאימה מתחילה לחלחל. אימה בעידן הרשתי מתורגמת מיד לאלפי סרטונים שהאזרחים המבוהלים מעלים. הטיקטוק מתמלא וככה תושבי קייב עצמם תורמים במו ידם להגברת האימה שלהם. ומכאן להגברת האפקט הפסיכולוגי שהרוסים תתכננו. מסתבר שבעידן הרשתי טכניקות הלוחמה הפסיכולוגית הכי ישנות בספר, אלה עוד מימי התנ״ך, לא רק שחיות ונושמות אלא מתעצמות.