מאת: נעם מנלה, יובל קרניאל, הארץ 22.3.23
לפני 4 שנים הצעתי רעיון שנראה מופרך לחלוטין: לחלק את ישראל למרחבי חיים אוטונומיים בעלי צביון ייחודי. זה נולד מתוך ההבנה שהפערים התרבותיים והערכיים פה גדולים מדי , ובהפוך על הפוך הביחד מפורר אותנו. התגובות לרעיון אכלו לי את הראס ונראה היה שאין עדיין בשלות לרעיון מחשבתי כזה.
כעבור 4 שנים:
הנה אנחנו פה אל מול מציאות של שלושה מרחבי חיים אם נודה בכך ואם לאו: ישראל, יהודה ופלשת.
התמונה מאתר הארץ המרחב הציבורי ביהודה (ירושלים או בני ברק) שונה לחלוטין מהמרחב הציבורי בישראל (מדינת תל אביב) או בפלשת (כפר קאסם). לכל מרחב ערכים אחרים, לפעמים מדוברת בו שפה אחרת (יידיש אל מול עברית, אל מול ערבית). כל מרחב מתנהל על פי מערכת קודים ומשפט משלו. עלינו לשחרר את הציבור, ככל האפשר, מכפייה של מערכת ערכים אחת על כל האזרחים כולם. כור ההיתוך סיים את תפקידו ההיסטורי, ועליו לפנות את הבמה לרעיונות חדשים. כפייה של מערכת נורמטיבית אחת, ליברלית (נוסח בג"ץ של אהרן ברק) או שמרנית ודתית־לאומית (נוסח יריב לוין), לא תביא אלא את המשך המחאה והמאבק ברחובות — מה שמקרב אותנו למלחמת אזרחים, לדיקטטורה או לכאוס. ההצעה שלנו היא לעגן את המציאות הזאת, שכבר נוכחת בשטח, ולהעניק לה ביטוי פורמלי: יהודה תהיה דתית יותר, שמרנית, ללא תחבורה ציבורית ובתי עסק פתוחים בשבת, ועם פחות לימודי ליבה, תיאסר בה הכנסת חמץ בפסח לבתי החולים, יתאפשרו בה אירועים ציבוריים בהפרדה מגדרית ותינתן סמכות רחבה יותר לבתי הדין הרבניים. בישראל (מדינת תל אביב) הליברלית תהיה תחבורה ציבורית בשבת, תיאסר הפרדה מגדרית במרחב הציבורי ונישואים אזרחיים יוסדרו בחוק ובאיכילוב לא יעלה על הדעת לחפש לאנשים חמץ בתיקים. לכל מרחב חיים יהיה בית משפט ובית נבחרים, וכן מוסדות חינוך ואפילו משטרה מקומית שמבינה שהפגנות הן נשמת אפה של הדמוקרטיה.
מעל שלושת מרחבי החיים תהיה סמכות פדרלית מבוססת חוקה חדשה שתקבע בעניינים המשותפים לכולנו עם בית משפט עליון מאחד, צה"ל יוסיף להיות הצבא המשותף ותהיה משטרה פדרלית ויחוקק חוק גיוס אחד שוויוני. כמובן יישמר חופש תנועה ומעבר חופשי בין המרחבים, וכל אזרח בפדרציה יוכל ברצותו לבחור מחדש את מקום מגוריו ואת שייכותו למרחב המתאים לו.
המודל שאנו מציעים הוא על־גאוגרפי וישים במציאות הדיגיטלית שאנו חיים בה. כל רשות מקומית תוכל לבחור לאן היא שייכת. הבחירה של התושבים במשאל ייעודי יכריע בשאלת השייכות של העיר או המועצה המקומית לאחד המרחבים. הכרעה זו תקבע למי יועברו המסים ומה תהיה מערכת חוקים שעל פיה יחיו התושבים. לצד הבחירה הציבורית ברשות המקומית, תהיה גם בחירה אישית: למשל, גם מי שמתגורר בבית שמש, השייכת ליהודה, יוכל לבחור להשתייך לישראל ולהעביר אליה מקצת המסים שהוא חייב בהם (בשיעור של כ–20%), וכך ליהנות מכמה יתרונות שישראל מציעה, כגון נישואין אזרחיים או פונדקאות לחברי קהילת הלהט"ב.
איך עושים את זה בפועל? 1. רשויות מקומיות תחילה - צביון לוקלי: ישראל היא המדינה הריכוזית ביותר על-פי ה-OECD מבחינת יחסי ממשל אל מול הרשויות מקומיות. עלינו לבזר את הכוח הממשלתי החונק אל הרשויות המקומיות ולתת לכל עיר ומקום לנהל את הצביון המקומי שלו בצורה הרבה יותר משמעותית מהיום. בתהליך טבעי הרשויות בעלי הצביון הדומה יתאחדו ויקימו גופים משותפים (כמו שקרה עם הסבבוס - האוטובוס בשבת - שהתחיל ברמת גן ואומץ על ידי רשויות נוספות) ויהפכו למרחב חיים משותף בעל כוח כלכלי. מרחב חיים חלש מבחינה כלכלית יתמך בשיעור מסוים על ידי הממשל הכללי אבל יאלץ לפתח מערכת חיים בת קיימא עצמאית. | 2. חוקת-על: בניית חוקת-על חדשה שתעגן את העקרונות והזכויות של מרחבי החיים ותכיר בזכותם לשמור על צביון ואורחות חייהם ותעגן את האחריות המשותפת של המרחבים אחד כלפי השני. 3. הקמת בית נבחרים נוסף, על מפלגתי. תפקידו לתת ייצוג לצרכים המקומיים השונים של כל המרחבים אל מול הממשל הכללי.
כמובן שהרעיון לא מושלם ויש בו חורים אבל פחות, הרבה פחות, מהמציאות המחוררת והמעוותת בה אנו חיים כיום.
אחת מטענות ההתנגדות הגדולות לרעיון היא שהוא יחליש את אחדותנו ואת כוחנו, שכן "כוחנו באחדותנו". אנו סבורים שההפך הוא הנכון: הניסיון ליצור אחדות בכוח רק מחלישה ומפלגת עוד, והורדת מפלס הכפייה (בכל צד) רק תחזק אותנו ותאפשר לנו לחיות יחד כעם המכבד האחד את מרחב החיים של האחר.
אחת מטענות ההתנגדות הגדולות לרעיון היא שהוא יחליש את אחדותנו ואת כוחנו, שכן "כוחנו באחדותנו". אנו סבורים שההפך הוא הנכון: הניסיון ליצור אחדות בכוח רק מחלישה ומפלגת עוד, והורדת מפלס הכפייה (בכל צד) רק תחזק אותנו ותאפשר לנו לחיות יחד כעם המכבד האחד את מרחב החיים של האחר.