חולה המגיע לבית החולים נתון כמעט לחלוטין בידיו של הסגל, מהשלב הבירוקראטי, דרך הבדיקות הפולשניות, סדר יום נוקשה, תפריט אחיד, איסור שהייה באזורים מוגדרים ועוד. הסוציולוג והפסיכולוג ארווין גופמן הגדיר את מאפייניו של "המוסד הכוללני" כמקום בו חיים מספר רב של אנשים אשר שרויים במצב דומה. כלומר, אנשים אשר התנתקו באופן זמני או קבוע מהחברה, תוך קיום אורח חיים סגור אשר נמצא תחת פיקוח של אנשי סגל. בית הסוהר מהווה דוגמה למוסד כוללני וההבדל העיקרי בינו לבין בית החולים הינו רכיב הבחירה. נראה כי הפרקטיקות שהמוסד - בית החולים, מפעיל, משאירות למטוּפל ומשפחתו טווח פעולה מצומצם למדי.
בשנים האחרונות, מתחולל שינוי גדול בעולם בביזור הכוח והמידע, שינוי שמחלחל לעולם הרפואי שמתחיל להפנים את חשיבות שיתוף המטוּפל במידע. בעידן המידע, חשיבות שיתוף המטופל הופכת להכרחית, מאחר והחשיפה למידע האינסופי לעיתים קרובות מבלבלת את המטופל, שכן נדרשת רמת אוריינות בריאות גבוהה בכדי להבין את המידע שלא לומר לקבל החלטה טובה. עודף מידע ((TMI) – שלעיתים איננו מהימן – עלול לטלטל את מצבו הריגשי של המטופל הנמצא בחרדה גם כך. לפני זמן מה, פנה אליי מטופל מבוהל, לדבריו, הרופא אמר לו כי הוא לקח ביופסיה בבדיקת הקולונוסקופיה. הוא קרא בגוגל כי ביופסיה זוהי דגימה לאבחון מחלות ובכלל זה, סרטן. הוא היה בטוח כי יש לו סרטן ולא אומרים לו. המציאות הייתה שונה, הרוטינה הכמעט קבועה בקולונוסקופיות היא לקיחת ביופסיות. למטופל אגב, הייתה דלקת במעי. לצד זאת, מטופל המציג מידע לרופא, מעורב ושותף להחלטות, יכול לשפר את תוצאות הטיפול בו.
מתוך כך, בתי החולים צריכים לשנות פאזה, ממוסד כוללני למוסד המאפשר למטופל שליטה על המידע שלו, שיתוף המטופל בהחלטות תוך דיון עם המטופל על המידע שהוא קרא בגוגל. כן גם בגוגל.
בשנת 1995 חוקק בישראל "חוק זכויות החולה" שמטרתו "לקבוע את זכויות האדם המבקש טיפול רפואי או המקבל טיפול רפואי ולהגן על כבודו ופרטיותו". חוק זה נחקק על מנת להגן על החולה מפני צוות מטפל האמון על הגנתו, על בריאותו ובטחונו. כמה אבסורד הדבר כי המחוקק נדרש להבטיח להגן על המטופלים מפני מטפליו.... ד״ר סיגל שפרן-תקוה, אחות, חוקרת ומרצה