הדיקטטור הקטן או משטרת המחשבות של מנהלי הקבוצות

“התוכן שפרסמת לא מתאים לקבוצה, אנא מחוק את הפוסט”. קבוצות בפייסבוק הן דבר נפלא, מאפשרות לקיים ברשת החברתית שיח פתוח על כל נושא שבעולם תחת מעטפת או תחום עניין המשותף לכל החברים בה. הקבוצה גם מאפשרת לכלל חברי הקבוצה לדפדף בתכנים קודמים, לעלות סוגיות ולנהל דיון פתוח. דמוקרטיה במיטבה. יש קבוצות מקצועיות, משפחתיות, רוחניות, אידיאולוגיות. רק תגיד מה מעניין אותך ונצרף אותך. לקבוצה כזאת לרוב מנהל, הוא זה שהקים את הקבוצה. המייסד. בעל החזון. בנימין זאב הרצל של הקבוצה. ״דמוקרטיה במיטבה״, האמנם?

מנהלי קבוצות רבים תופסים את עצמם כבעלי הבית של הקבוצה בבחינת ׳אני פתחתי אותה אז היא שלי׳. אם יש פוסט שלא עומד בהגדרת הקבוצה הם ימחקו אותו מיד, אם יש חבר בקבוצה לא פעיל או ספאמר יסירו אותו. צפון קוריאה בפייסבוק. האם באמת זה התפקיד שלהם, להיות משטרת המחשבות והאתיקה של העמוד אותו יצרו? אז זהו שלא. אין לדעתי הצדקה למנהל קבוצה מלבד היותו מי שיצר את הקבוצה. מעבר לכך אין לו עדיפות על פני חברים אחרים בקבוצה. קבוצות רבות התפרקו בדיוק על רקע ניהול דיקטטורי של מערכת דמוקרטית בהווייתה.

הרשת החברתית היא עולם של הזדמנויות ורעיונות, כדי שתפרח נדרש חופש פעולה ופתיחות מצד כל חבריה (להוציא את מפתחי ומנהלי הרשת - צוקרברג וחבריו). מה יקרה לרשת אם נקבע בה חוקים מגבילים הקיימים אולי בעולם הפיסי? איך נרסן תופעות ושיח לא הולם? כאן נכנסת חוכמת הקבוצה, המהווה בפני עצמה מערכת איזונים להתנהלות השיח הקבוצתי. מי שלא מתאים לו עוזב. עם מנהל קבוצה המהווה משטרת מחשבות נאבד את האחריות הרשתית ולא נפעל ככוח חברתי המעצב את הסביבה בהתאם לרצונות שלנו.

נראה שתופעת ״הדיקטטור הקטן״ היא עוד תופעה חברתית/פסיכולוגית

שמייצרת לנו הרשת, המעניקה לנו כוח שלא היינו מקבלים בעולם הקדם-רשתי או בעולם ה״אמיתי״ אם תרצו. מנהל הקבוצה הוא בסך הכל עוד פרופיל שתורם ידע ומידע לשיח המתנהל - וחשוב שהוא ישאר במקומות האלה. הוא יכול וצריך להגדיר מסגרת שמוסכמת על חברי הקבוצה או למנוע תוכן פרסומי (במידה ופוגע בקבוצה) או פוגעני (שזה אגב צריך להיות תפקידם של כלל חברי הקבוצה) אבל כאן תפקידו מסתיים.

אתם מוזמנים להגיב אבל אם זה לא ימצא חן בעיניי אולי אעיף אתכם מהקבוצה שלי, אז תיזהרו. רותם פרירא - קשב רשתי

#רשתיות