The Guardians - אנשי השנה של מגזין טיים
צריך להגיד את האמת: האמת כמו שתפסנו אותה משתנה לנו מול העיניים. כמעט כל המוסדות שהחזיקו ב״אמת״ אחת מונוליטית איבדו את האמון של הציבור ממשלות, מערכת החינוך, אקדמיה, עיתונות, מותגים, אפילו ויקיפדיה. מכון אדלמן שבחן את האמון ב-18 מדינות הגדיר את שנת 2017 כ- Trust in Crisis and the System is broken. קשה לנו לקבל ולהסכים ולהסכין לזה שתם עידן האמת המוחלטת. הברורה. הוודאית. עברנו לאמת מבוזרת. נרטיבית. מדומיינת. הרעיון הזה נוגד את כל האינסטינקטים שלנו. יובל נוח הררי מדבר על כך שהכסף מדומיין (גם הוא איבד את האמון דרך אגב ע״ע ביטקוין ודומיו) ונראה שהאמת גם היא מדומיינת. כן, עוד יש עובדות ואפילו מוסכמות בעולם אבל הן מהוות מרכיב קטן בסך כל התודעה שלנו. וזה עוד לפני שדיברנו על הפרשנות לעובדות האלה. האמת בעיניי המתבונן עברה לאמת בעיניי המצייץ בטוויטר. וכשמאות מיליונים מצייצים את האמת שלהם היא מתפזרת לכל רוח. לכל אחד האמת שלו והפייק ניוז שלו. מדברים רבות על ׳הקרב על האמת׳. זה קרב אבוד מראש. אחת ההמחשות הכי מדהימות לזה מתרחש בויקיפדיה, בה הערכים נמצאים בעריכה מתמדת. הערך שנערך הכי הרבה פעמים הוא על ג׳ורג׳ בוש הבן, מעל -45,000 פעם. היטלר נמצא במקום העשירי ברשימת הערכים הנערכים. ב-2016 טראמפ היה הערך השני הכי נערך. מי שקורא את הערך טראמפ ביום שני ואת הערך טראמפ ביום רביעי עשוי לקבל אמת עובדתית ודגשים אחרים. אין אמת יש רק אינדוקטרינציה שלה.
זאת הסיבה שלאלט רייט -הימין הקיצוני באמריקה יש כבר ויקיפדיה אלטרנטיבית בשם אינפוגלקטיקה. הם יצרו מערכת אמת המונית משלהם. אמת נרטיבית, כבר אמרנו? בואו ניקח הערך כריסטופר קולומבוס בויקיפדיה. על פי ויקיפדיה הוא מגלה ארצות. אבל אם נלך לויקפדיה אינדיאנית בארה״ב (נניח שהיה) תחת הערך קולומבוס היינו מגלים שמדובר בטרוריסט שלא גילה כלום. שהרי מבחינתם איך אפשר לגלות מקום שחיו בו מיליונים של אנשים עד שהוא הואיל בטובו להגיע?
חשוב להגיד, האמת תמיד היתה יחסית, אבל מספר השחקנים שהשתתפו ב״משחק האמת״ היה מצומצם. היו מדינות, תקשורת ועוד כמה שחקנים משניים. פיראטיים כמעט, קול השלום של אייבי נתן, זוכרים? היום יש מאות מיליוני ״ספינות״ שמצייצות ברשת ומכאן יש התרבות של הנרטיבים. לכן, הקרב הגדול אינו על האמת יותר אלא על אמינות. הניו יורק טיימס הבין את זה לאחר שאיבד מיליונים של קוראים שאיבדו בו את האמון. בעקבות ההבנה הזאת הוא עשה מהפיכה תפיסתית שהתבטאה באופן בו הוא מסקר, מדבר עם הקוראים, הקים את הדיילי ערוץ הפודקאסט שלו, שם את העיתונאים לפני העיתון ועוד. בשנתיים האחרונות הוא צירף כ-4 מיליון קוראים חדשים בדיגיטל. בכל כתבה כמעט משקיע הניו יורק טיימס אנרגיה אדירה בלשכנע אותנו שהוא עשה עבודה רצינית.
העתיד שייך למי שיעבוד בלשכנע אותנו שהוא אמין ולא באמצעות תדמיות ריקות מתוכן ולא למי שחושב שהאמת המוחלטת אצלו אלא רק באותות ובמופתים. בדוגמא המצורפת ה-cnn מתאמץ להראות איך הוא מגיע לעובדות או לאמת שלו.
הדרך היחידה היא לשים את הממסד מאחור ואת השקיפות ואת האנשים בחזית. אלו יכולים להיות עיתונאים, פרקליטים, מורים. האמת עוברת כיום מאדם לאדם ולא מגוף ממסדי לאדם. זאת אולי הסיבה שמגזין טיים בחר בעיתונאים כאנשי השנה. אז אולי עוד יש תקווה לאמת.