כתבה ראשונה בסדרה: תרגילי חשיבה בעתידנות 270 מלים יושב הסופר הבריטי אֶדְוַארְד מוֹרְגָן פוֹרְסְטֶר בחדרו בשנת 1909, בין תיאור האליטות הבריטיות בהודו לבין רומנטיקה ותככים של הבריטים, הוא כותב על האינטרנט. בסיפורו "המכונה עוצרת" מתוארת חברה שבה אנשים המבודדים זה מזה ומקבלים את כל צרכיהם מ"מכונה". אנשי העולם מתקשרים בינהם במעין מערכת תקשורת ומסוגלים להזמין באמצעותה כל חפץ שיזדקקו לו. פורסטר מתאר סצנות שחוזות (אולי) חוויות של צ'טים ופייסבוק; גיבורת הסיפור לוחצת על מתג, וכמויות של מידע, צלילים, מחשבות ורעיונות של אנשים מרחבי העולם ניתכים עליה. פורסטר כותב על חברה שבה הבדידות שוררת, אבל, במקביל, אנשים מכירים אלפי אנשים. האם פורסטר עתידן? האם הוא חזה את האינטרנט?
כנראה שלא.
הספרות והמיתולוגיה אינן מערכות מוסדרות לחיזוי עתיד. הן אינן מוכוונות באופן מודע לחיזוי. הן חלק ממהלך ציויליזציוני של יצירת העולם החומרי והחברתי שלנו. הספרות והמיתולוגיה משתמשות בעולם החרדות, התקוות והאיוויים שלנו. הן משחקות עם החומרים האלה ומהן הם חוזות עתידים שונים. והסיטואציות המיתולוגיות האלה מתגשמות שוב ושוב בווריאציות שונות. האיוויים האלה הם חלק מכלי העבודה שלנו ליצירת העתיד, הרצון האנושי לקשר אבל גם לפרטיות, החרדה מבדידות והרצון ולהזנה מלאה בידי גורם חיצוני, מלווים אותנו כציויליזציה אלפי שנים. אנחנו מטילים אותם על הפיזיקה ועל הסוציולוגיה ובונים את העולם שלנו במו ידינו. האפשרות לאינטרנט היתה גלומה בציויליזציה מתמיד, כפונקציה של הפסיכולוגיה האנושית, ועל כן, אין זה מפתיע שפורסטר "ראה אותה". אז האם אפשר לדעת את העתיד? תשובה פשוטה לשאלה תהיה לא. אבל בתהליך סדור, רציני ומתוכנן, תוך שימוש בטכניקות חשיבה סדורות, אפשר לייצר סקיצות (גם אם חלקיות בלבד) של מוצרים עתידיים ותהליכים עתידיים.
תהליכים פורמליים כאלה, סכמות חשיבה מוסדרות ותרגילים יוצגו בפרגרפים הבאים שבהם אראה כיצד ניתן לשחק עם ההווה ולייצר מתוכו מבט קצת פחות מעורפל על אפשרויות לעתידים שונים. ד״ר אושי שהם קראוס, ביה"ס למנהל עסקים המכללה למנהל, ״פוטורה״ עתידנות מעשית בעסקים וארגונים