306 מלים הילדים שלנו נולדו לתוך עידן הטכנולוגיה והרשתות בו הם שוחים הרבה יותר טוב מאיתנו. בפועל, אנחנו משפחות של מהגרים לתרבות הדיגיטלית וילדינו עוזרים לנו להתמצא בה, כמו ילדים פקיסטנים בלונדון שעוזרים להוריהם להבין את הטפסים במשרד ההגירה.
בתנאים אלו, כיצד נוכל לשמר סמכות ללא יתרון הידע וההתמצאות? כיצד נוכל ללמד את ילדינו המתבגרים מה קורה בעולם וכיצד להיערך לעתיד כאשר הם מעודכנים יותר מאיתנו? ההתפתחויות הטכנולוגיות שיצרו שינוי תרבותי מואץ מחייבות אותנו לשנות תפיסה. לשנות את אתיקת ההתנהגות שלנו מולם. עלינו להשתחרר מהמודל הסמכותי של חינוך ילדים, בעיקר מתבגרים, גם בבית וגם בבית הספר. מבנה הרשת החברתית הוא התארגנות מבוזרת של אנשים ללא סמכות (כמעט) המנהלת אותם. היחסים שלנו עם ילדינו צריכים לשקף שינויים תרבותיים אלו, אבל איך בדיוק? אני מציע מספר עקרונות. הראשון, עלינו להחיל על עצמנו אתיקה של חופש מסמכות. להכיר בכך שכל מחשבה על מה אנחנו ״חייבים״ לעשות אבד עליה הכלח. כל מה שאנחנו עושים הוא בחירה בין אלטרנטיבות, בהתאם למחיר. כל תפיסה אחרת היא הסתופפות תחת ציוויים דמיוניים השייכים לעולם בו הסמכות היא ״כוח עליון״.
העקרון השני הוא שעלינו להכיר בילדים כאנשים החיים חופש שלא הכרנו ולכן זכותם לחשוב אחרת מאיתנו ואולי אפילו אין להם אפשרות אחרת.
העקרון השלישי הוא שלמרות שכבר התפכחנו מהאמונה בסמכות, ילדים קטנים זקוקים לאמונה הזאת לכן ״נבלף״ אותם ונשחק אותה סמכותיים עד שהם יאתגרו אותנו ויתריסו בפנינו שהאמונה שלנו ב"נכון" היא טפשות במקרה הטוב או הונאה במקרה הרע.
האם לוותר על הגבולות? ממש לא, אך הגבולות החדשים לא נועדו כדי להצר את צעדיהם אלא כדי להגן עלינו ועל החופש שלנו מפני ההתנהגויות שלהם. מכאן שהשפה בה נשתמש תשתנה (שהרי שפה יוצרת תודעה) ומחירים יחליפו עונשים, שאלות במקום תשובות, ״זה נכון לי״ (סובייקטיביות) במקום ״ככה זה צריך להיות״ (אובייקטיביות). את ההתרסה שלהם נפרש לא כמרידה בסמכות העליונה שלנו, אלא כנסיון נואש להיאחז באמונה שיש מול מי למרוד, שהם עדיין לא נזרקים לעולם בו הם נושאים בנטל חופש הבחירה. ד״ר יהודה ישראלי - פסיכואנליטיקאי לאקאניאני