אתונה. האזרחים מתכנסים באצטדיון. המדינאי נואם. בעלי זכות הבחירה מצביעים ומחליטים. המופעים הראשונים של הדמוקרטיה נמצאים על הבמה. המודל הזה שטוח כמעט לגמרי. היום אנחנו בדמוקרטיה של נציגים. השטח בוחר את האנשים שינהלו את העיר. אבל היום, את האצטדיון מחליפה ככר העיר הרשתית. האם אפשרית דמוקרטיה יוונית דיגיטלית?
החיים המודרניים הפכו מורכבים ואיתם הדילמות שעל הפרק. בערים בעולם מתחילים להיווצר מודלים שונים להתמודדות עם אתגרים פוליטיים וניהול ערים בעידן הרשתי. מקסיקו סיטי, עיר עצומה בת תשעה מיליון תושבים, בה רמת האמון בין קברניטי העיר לתושבים אפסית, היא אחת הערים הראשונות בעולם שמרימות את הכפפה ומשיקה את הניסוי הגדול אי פעם בדמוקרטיה יוונית ישירה: העיר יוצאת בפרויקט שאפתני של בניית חוקה בעזרת ההמונים; אזרחי העיר.
בזהירות ובהדרגה, מארגני המבצע מנסים לייצר סדר ושיטה בתוך תשעה מיליון רצונות. בשלב הראשון תושבי העיר יכולים להגיש הצעות ורעיונות באתר change.org באשר לנושאים שצריכים להיות מעוגנים לדעתם בחוקת העיר. כדי שהנושא יעלה לדיון בועדת החוקה הציבורית, הרעיון צריך לקבל 5000 חתימות מאזרחי העיר. 10,000 חתימות מעניקות למציע את הזכות להיפגש פיסית בפני נציג מהועדה ולשכנע אותו להציג את הרעיון לחבריו. קרי, לרתום אותו להיות נציג האזרחים הדיגיטליים. 50,000 קולות מחייבים את כל חברי הועדה לדיון כולל ברעיון. בנוסף, תושבי העיר יוכלו להתייחס למסמכים ולהעיר בפלטפורמת PubPub, מעין google Docs ענק שפותח במעבדת המדיה של MIT. עבור חסרי האינטרנט הוצבו בעיר שלוש מאות דוכני מחשבים.
האם יש כאן דמוקרטיה ישירה ?אנחנו סבורים שלא. כרגע מדובר יותר בוריאציה שונה, מהוססת משהו, של דמוקרטיית נציגים. אבל זהו צעד ראשון. אנחנו עדיין בשלב של ניסוי ותהיה. החידוש הוא בנקודות המפגש של ההיררכיה עם השטח. את ה״ניפגש אחת לארבע שנים" מחליפה פרוצדורת דיון מתמשכת ומהותית בין קברניטי העיר לתושביה.
סכנת הציניות הפוליטית; בבחינת "ניתן להם להוציא קיטור ונמשיך בשלנו", קיימת במודל הזה, ואולי אפילו מתעצמת. אבל השד; ההמון והרצונות שלו, מתחיל להוציא את הראש מהבקבוק.
ספק אם ניתן יהיה להחזיר אותו לשם. אנו מניחים שבעתיד הקרוב נראה יותר ויותר ניסיונות מעניינים לקשר מתמשך ורשתי בין העיר לתושבים.