כבר עבר, היה כבר, פספסתם…

זוכרים את הפעם ההיא שקיבלתם הזמנה לקבוצה של המשפחה / מסיבת רווקות / הגן / הבניין / המשרד / מחלקה מהצבא / חוג ספיניג

זה היה ב 5 שנים האחרונות, תכל׳ס 3.

מי בכלל חשב שאפשר לגלות את הטלפון מחדש לפני 3 שנים,

הרי כבר ידענו הכל כולל קבוצות צ׳אט

אבל עזבו, כבר מאוחר לדבר על זה ככה,

בכלל זה שאנחנו בבלוג ולא בצ׳אט לייב - זה פיגור תקשורתי שלי.

* וזה מעלה את הגיל מינימום של הקוראים החביבים כאן ל 40+

בקיצור, ממשק השיחה הוא הרבה יותר מעוד ממשק, הוא בבסיסו טכנולוגיה של דיאלוג,

וכשיש 70% מזמן השימוש בפון בתוכנות מסרים, בנוסף לעובדה הצנוע שאנחנו פותחים את הפון שלנו בממוצע 150 פעם ביום - אז יש פתאום הרבה מאוד דיאלוגים שנוצרים לאנושות פתאום

הזנב הארוך של הרשתות החברתיות: ״האריות של הצל״ מול ״הורים בלי סימה הגננת, גן כלנית, השומרון 4״

אז איך זה ללמוד לשחות אחרי שהצונאמי כבר עבר?

והאם בכלל עוד אפשרי להמשיך ולחשוב שהצונאמי החברתי לא יגיע למרות שהוא כבר מזמן מנהל לנו את כל סוגי הפעילות בחיים, מהמשפחה ועד לעבודה הקרייריה השכלה וכו.

האם אפשר להיות חלק אינטגרלי מהמהפכה בלי להרגיש?

אולי זה הטבע של המהפכות הרשתיות, שברגע שאתה בכלל רואה אותם מתחילות לצבור תאוצה

הם כבר בכלל סיימו את התהליך.

קרדיט תמונה: http://apod.nasa.gov/apod/ap160712.html

#קבוצותוואטסאפ #כתיבור