אנחנו חיים בתווך שבין הציפיות שלנו לבין המציאות היומיומית כאשר בעורפנו נושפת האכזבה. אכזבה בדמות הפער בין מה שציפינו, קיווינו וייחלנו לו, לבין המוצר האמיתי שקיבלנו. נראה כי כיום, המוצר הנמכר ביותר והמתעתע ביותר הוא החוויה. מה נרגיש אם נקנה את הגאדג'ט החדיש ביותר, את השמלה שלבשה אנג'לינה ג'ולי או מה נרגיש ונחווה לאחר ניתוח פלסטי באף או הגדלת חזה. לא פעם, המציאות טופחת על פנינו, אבל, תוצאת החלטות לרכישת מוצר טכנולוגי כזה או אחר, לרוב אינן הרות גורל. אך מה באשר למוצר בריאות? מוצר שבעת רכישתו, אנחנו נמצאים במערבולת ריגשית, כאבים ולעיתים אף בפחד קיומי. ״ריפוי מהיר, ללא כאבים, נוחות ופשטות הפעלה״ יצעקו המודעות, אבל המציאות מראה כי קיים פער בין מה "שמוכרים" לנו כתרופה מרפאת סרטן, קעקוע על גופנו שיחסוך אשפוז, אפליקציה שתתריע לרופאנו ועוד טכנולגויות, לבין האשליה המתנפצת בעוצמה על פנינו בעת שיחה אישית עם הרופא המטפל. לעתים, על אף שמדובר באותה מחלה הפתרונות לא יעילים באותה מידה, אבל הסיבה המרכזית היא, שלעתים קרובות מדי חלק ניכר מהפיתוחים שפורסמו עדיין לא נמצאים בשימוש מלא, רמת הבשלות שלהם נמוכה והציפיות שלנו בשמיים. טובעים נאחזים בכל קנה קש. אבא שלי, שסובל מכאבי גב אמר לי "שלא אדאג לו, היום עם כל הטכנולוגיה... בטוח יימצא מרפא לכאביי".... לא כך הוא, הכאב ממשיך, לכאב עיצבי, לכאורה "פשוט", עדיין אין מענה יעיל – למרות הטכנולוגיה. נראה כי לאט לאט ומבלי משים, נבנתה לנו מערכת ציפיות עצומה מהטכנולוגיה הרפואית, שלא ניתן, בחלק לא קטן מהמקרים לספק אותה. עוד בשנת 1996 פורסם מאמר ב NEJM שעסק ב״פער הציפיות״. מסקנת החוקרים הייתה כי תוכניות טלוויזיה העוסקות בבריאות יוצרות ציפיות לא ריאליות בקרב הצופים. לצורך המחשה, תוצאי ההחייאה ששודרו בטלוויזיה היו גבוהות בהרבה מרוב התחזיות האופטימיות ביותר המוכרות בספרות הרפואית. נראה כי הפער הזה רק הולך וגודל, לכן, על אף המשמעות הכלכלית, חברות התרופות, סטאטרטפיסטים, מפרסמים, משווקים, עיתונאים וכל מי שעוסק בבריאות חייב לקחת אחריות ולהבין את המשמעות וההשלכות על האנשים החולים בעת פרסום ושיווק מוצר כמציל חיים, מרפא ומעניק מזור לכל מכאוב. בריאות זה לא עוד מוצר צריכה.