מ: אם לא הייתי רואה לא הייתי מאמין ל: אם אני רואה אז אני לא מאמין. האמת התועלתנית- פרק שני בסדרה ״קץ הודאות״
השבוע יצא לרשת שיר חדש של דה וויקנד ודרייק - Heart on My Sleeve. השיר הפך ללהיט ויראלי ושותף מיליוני פעמים בתוך כמה שעות. השניים שיתפו פעולה כבר בעבר והמעריצים המופתעים שמחו לקבל עוד משהו משובח מבית היוצר שלהם. מסתבר שלמיליוני המעריצים המופתעים נוספו עוד שניים - דה וויקנד ודרייק עצמם. השניים לא שיתפו פעולה ולא כתבו ולא שרו את השיר הזה. מדובר בעבודת AI ברמה מטורפת של אחד הקורא לעצמו The Gohst. השיר הורד מהרשת די מהר, אבל מן הסתם חזר לשם וכרגע אפשר עדיין למצוא אותו ביוטיוב.
הסיפור הזה מעלה שאלות ענק בכל הנוגע לזכויות יוצרים ועתיד האמנות והיוצרים, אבל אותי הוא מעניין כרגע מזוית אחרת: האמון שלנו במציאות אותה אנחנו חווים. איך אפשר לחיות ולהתנהל בעולם בו אי אפשר להאמין למה שאנחנו רואים, קוראים או שומעים?
אנחנו חיים במציאות נוזלית ,אין במה להאחז. קשה לחיות ככה, צריך להאחז במשהו. זאת אחת הסיבות שהדת פורחת, אי אפשר להפריך את אלהים אז אלהים הופך להיות הדבר היציב היחיד בעולמנו. אבל קרה עוד משהו, עברנו ממצב של לחפש את האמת ל׳אמת תועלתנית׳ - אני מאמין למה שמתאים לי ומה שנוח לי ומה שמשרת אותי. שאלות של אמת ושקר כבר לא רלוונטיות בכלל (הפוליטיקה כמשל) וה-AI כמובן רק ילך ויעצים את זה.
רבים חושבים שרגולציה תוכל להאט את התופעה הזאת, זה קשקוש. הניסיון לתת למישהו לשלוט על ה״אמת״ בעידן בו היא עברה ביזור מאסיבי הוא חשיבה פרבדאית.
הדרך היחידה היא לפתח את חוש הביקורתיות המאוד לא מפותח שלנו. חשיבה ביקורתית צריכה להילמד מכיתה ג׳ כבר. הדור הבא צריך להיות בעל גישה ביקורתית מובנית להבדיל מדורות על דורות שגדלו על שינון. ככל שחוש הביקורתיות שלנו, כחברה, יגדל כך כוח המניפולציה של ״האמת התועלתנית״ ילך ויקטן. ככל שחוש הביקורתיות החברתי יגדל כך כוח ההמון החושף כל שקר בוטה ילך ויתעצם. ההמון הוא האנטיביוטיקה הטובה ביותר הקיימת כרגע אל מול המצב הזה.
בעיניי צריך להפסיק להיבהל מהמציאות הנוזלית הזאת שהיא עדיפה בעיניי על מצב הפסאודו-אמת שהיה פעם. שהרי, בינינו, גם פעם לא היתה אמת, רק לא היינו מודעים לזה בעוצמה שבה זה מתרחש היום. פשוט כמו פתאים הסכמנו שמה שאומרים לנו ומקשקשים לנו זאת אמת, אז אולי מה שיש לנו היום אלו רק כאבי צמיחה.
Comments