מערכות הבריאות, החינוך, המשפט או אפילו הבטחון מתקיימים מתוך ובזכות אמון הציבור. על מנת שבית חולים יוכל להפעיל סמכות (Power) כחלק מהתנהלותו, על האזרחים להעניק לו את הלגיטימציה שלהם. כך יוצא שבית החולים הינו ממסד בעל סמכות המעניק שירות למטוּפלים כאשר מערכת החוקים והכללים נקבעת על ידי הממסד עצמו, מתוחזקת על ידי הצוות המטפל ולרוב מתקבלת כמובנת מאליה, על ידי המטופלים - שלוקחים חלק בסדר החברתי הפטרנליסטי. בית החולים מתפקד למעשה כמעין מדינה עם סמכויות, חוקים וכללים משלה. מהבנייה היסטורית זו שהתקבעה במשך עשרות שנים, אנו מגיעים לשנות האלפיים ולכניסתו של האינטרנט שהביא איתו את ד"ר גוגל, את כניסתן של הרשתות החברתיות שהעניקו לכל מטופל "מגפון רישתי" - הסודק את החומות ומערער את "האיזון" במערכת ואת הסמארטפון, והאפליקציות שהעניקו למטופל יכולת רבת עוצמה לניהול בריאותו. אריק טופול טוען בספרו "The Patient Will See You Now: The Future of Medicine is in Your Hands" כי בעתיד, בעקבות הטכנולוגיה כל סימני הסדר החברתי הפטרנליסטי הרפואי ייעלמו וכל התנהלות הרפואה תזכה לדמוקרטיזציה, עם אוטונומיה מלאה של המטופל המנווט את מערכת היחסים בינו לבין המטפל. האמנם? האם חידושים טכנולוגים מרחיבים רק את השליטה והשימוש של המטופל? ברור שלא. גם מערכת הבריאות משתנה ומקבלת גם היא "חיזוקים" טכנולוגים כדוגמת machine learning, רובוטיקה, מערכות ניטור מרחוק ועוד. כך שבעצם הטכנולוגיה שנראתה מלכתחילה כמחזקת את כוחו של המטופל אל מול המערכת ומשנה את מאזן הכוחות מחזקת באותה מידה ואולי אף יותר את המערכת הרפואית. שוב נוצרו פערי מידע לטובת המערכת.
אז איך כן ייראה מאזן הכוחות בתוך בית החולים בעוד עשר שנים כאשר שני הצדדים טכנולוגים מאי פעם? בהנחה, ואולי בתקוה, כי הממסד יקח על עצמו להוביל את השינוי, נפגוש מערכת פחות פטרנליסטית ויותר מאוזנת. כך שבפועל לא תמיד נוכל לזהות מיהו הרופא/ה, מיהם האח והאחות ומיהו החולה (ומיהו מנהל בית החולים). הידע והאפשרויות יעברו ביזור. כמובן שתכלול המידע ופרשנותו יבוצעו על ידי הרופא. אבל עד נקודת ההחלטה הטיפולית נראה השטחה טוטלית של ההיררכיה. נראה מטופלים שלוקחים חלק פעיל בניהול בתי החולים, הם יהיו שותפים מלאים לבניית תהליכים מיטיבים ומשפרים בתוך הארגון, מטופלים ומטפלים יצרו רשת טיפולית בה המטופל ומשפחתו נוטלים חלק כשווים בין שווים בטיפול. כדי שזה יקרה על המוסדות להבין שהלגיטימציה אותה קיבלו - בתצורת הסמכות איתה פתחתי - היתה פיקדון שהגיע הרגע להחזיר אותו ולהתחבר למטרה המשותפת שלשמה ובשמה מוסדות אלו קיבלו את הלגטימציה שהיא טובתו של החולה. (364 מלים) ד״ר סיגל שפרן תקוה - אחות, מרצה וחוקרת התנהגויות של מטפלים ומטופלים
Comments